בישראל חיים כיום כ-100 ילדים מתחת לגיל 12 עם נגיף ה-HIV, כולם נדבקו מאמותיהן. נגיף האיידס נמצא בנוזל הזרע של הגבר (אך לא בתאי הזרע עצמם) וכן בנוזלי הנרתיק של האישה (אך לא בתאי הביצית עצמם). כלומר, עובר איננו חולה איידס למן הרגע בו נוצר ואינו נושא בתאיו את הנגיף. אם כך, מדוע תינוקות הנולדים לחולי איידס נדבקים בנגיף?
ההדבקות מתרחשת בשלבים מאוחרים יותר: דרך השלייה בזמן ההיריון, במגע בין דם האם לדם התינוק במהלך הלידה או בהנקה לאחר הלידה. להעברת הנגיף באחת משלוש הדרכים הללו, ללא טיפול מונע, סיכויים של 25%-30%. אם האישה מטופלת, הסיכויים הם פחות מאחוז בודד אחד.
בהנחה שהאם יודעת שהיא נושאת את הנגיף, ניתן לנסות למנוע את הידבקות תינוקה על ידי מתן טיפול תרופתי לאם במהלך ההיריון, וכן לתינוק עצמו מיד בתום הלידה. הבעיה העיקרית היא שישנם אמהות לא מעטות אשר כלל לא יודעות שנדבקו בנגיף ה- HIV ולא טרחו לבצע בדיקת איידס טרם כניסתן להיריון או בראשיתו.
כאשר גבר נשא איידס ומעוניין בתינוק עם אישה שאינה נשאית, יש באפשרותו לעבור תהליך הנקרא שטיפת זרע, במהלכו מפרידים את תאי הזרע מנוזל הזרע. לאחר מכן, מבצעים הפריה מלאכותית. תהליך זה אפקטיבי מאוד להגנה על העובר ועל האם.
כאשר אישה נשאית איידס מעוניינת בתינוק עם גבר שאינו נשא היא יכולה להיכנס להיריון באמצעות שימוש בהפריה מלאכותית, מזרעו של בן זוגה וללא כל סיכון עבורו. הגבר אמנם מחוסן אבל על האישה ליטול תרופות במהלך ההיריון ואחריו בכדי להקטין עד כמה שניתן הידבקות של העובר.
כאשר שני בני הזוג הם נשאי איידס ומעוניינים בתינוק עדיין מומלץ לעשות זאת בהפריה מלאכותית ולא באמצעות קיום יחסי מין רגילים. לנגיף יש סוגים שונים וככשני נשאים מקיימים יחסים, ייתכן שאחד ידביק את האחר בסוג HIV נוסף.
על אף שהעצה לא לקחת תרופות כלשהן במהלך היריון היא שכיחה, לנשאיות הנגיף דווקא מומלץ מאוד לקחת. לא רק שהתרופות לא גרמו נזק לעוברים, הם אף מנעו את הדבקתם בנגיף.
בזמן הלידה עצמה- לנשים נשאיות עדיפה הלידה קיסרית המפחיתה את הסיכוי להעברת הנגיף לעובר בכ-50%. כמו כן, מומלץ להימנע מהנקה כיון שיחד עם מרכיבים תזונתיים חיוניים, מכיל חלב האם, גם את הנגיף הקטלני עצמו. החל משנת 2005 תחליפי חלב אם נכללים בסל שירותי הבריאות לאמהות נשאיות איידס וניתן לקבלם במרכזי האיידס.
|
בדיקת איידס מהירה
רוק או דם תוצאות מיידיות |