הבעייתיות הגדולה היא שהחולים במחלות מין בדרך כלל לא מודעים להיותם נשאים של מחלה כזו או אחרת, אלא אם עברו בדיקת איידס או בדיקה על ידי מומחה לטיפול וגילוי מחלות מין באשר הן.

ככלל, התסמינים של איידס אינם ברורים או מובהקים, ועל כן לרוב המחלה מתגלה בשלב מאוחר בלבד.  בפועל, רבים חוששים מפני עריכת הבדיקה, אף יותר מהסכנות הטמונות באי שימוש בקונדום, לצערנו.

על כן נפרט מהם התסמינים של איידס המצריכים בדיקה או ביקור התייעצות אצל רופא מומחה.

כאמור, הנגיף למעשה מסמל את הכשל של מערכת החיסון. במצב של דגירת הנגיף בגוף יש שילינו על תסמינים הדומים להצטננות ושפעת, ויש שלא יבחינו כלל בשום תסמינים, תלוי במערכת החיסון האוטומטית של הנדבק וביכולת ההנגדות לנגיף. השלב הזה יכול להימשך עד 15 שנים בממוצע, ולכן הסכנה הטמונה בהדבקה של פרטנר אחר כ"כ גדולה לאורך זמן.

רק במצבים בהם חלה הידרדרות משמעותית במצבו של הנשא יש סיכוי שהמחלה תתגלה. תסמינים כגון ירידה דרסטית במשקל, קוצר נשימה, חום גבוה וכמובן, מספר גבוה של של נוגדני HIV בדמו של הנבדק.

בשלביה הקשים של מחלת האיידס ייתכנו הזעות יתר מרובות, אבדן משקל קיצוני, חום גבוה ושלשולים במשך מספר שבועות, ובאופן רצוף, קוצר ראייה ונשימה, פריחות על העור וריבוי אפטות בפה.

כמו כן, בבדיקת דם יתגלו מספר קצוב ודל מאוד של תאי טי, המעידים , בהעדרם, על כשל מערכת החיסון.

על מנת להקדים תרופה למכה, רצוי לערוך בדיקות איידס באמצעות בדיקת דם פשוטה, באמצעותה ניתן לגלות האם מדובר בנשא HIV, ומאוחר יותר לוודא את שלבי המחלה, ואף למנוע התפרצותה.

כמובן שהמצב האידאלי הוא להימנע ולהישמר מפני הדבקות בנגיף באמצעות הקפדה על קיום יחסי מין מוגנים בקונדום, ועריכת בדיקת איידס בכל פעם שקיים חשד להדבקות.