אבחנה של זיהום בנגיף ה-HIV חשובה ביותר. אבחנה מוקדמת מאפשרת טיפול מונע שיאפשר שנים ארוכות נטולות סימפטומים, עם חיים נורמלים. אבחנה חשובה ביותר גם כדי למנוע העברה של הנגיף לבני זוג או ביחסי מין מזדמנים. אחת הבעיות העיקריות בבדיקות ל–HIV היא בעיית ההיענות.
באופן כללי, הבדיקות הקיימות היום ל–HIV מבוססות על שתי שיטות עיקריות: זיהוי הנוגדנים לנגיף שמתפתחים בגוף לאחר ההדבקה, וזיהוי חלקים של הנגיף (אנטיגנים) בדם הנבדק. לכל אחת מהשיטות יתרונות וחסרונות שונים (רגישות של הבדיקה, מחיר, תקופת “חלון” בה לא ניתן לגלות את המחלה לאחר ההדבקה, ועוד).
בדיקות רוק לזיהוי זיהום ב-HIV
בדיקת הרוק לאבחנה היא בדיקה פשוטה וקלה, שאורכת (מבחינתו של הנבדק) מספר שניות בלבד. בבדיקה נלקחת דגימה רוק באמצעות מטוש, המועבר בתוך חלל הפה. דוגמת הרוק עוברת תהליך של ריאקציה כימית, המאפשרת זיהוי של נוגדנים כנגד הנגיף.
בדיקת הרוק בערכות המדידה הקיימות הושוותה לבדיקות אחרות של הנגיף בדם, ונמצאה יעילה ביותר לאבחנה , עם רגישות גבוהה מאוד (כלומר, הבדיקה מזהה כמעט את כל החולים, ולא מדווחת על תוצאות “שליליות כוזבות”).
בישראל, הנחה לאחרונה משרד הבריאות שלא להסתמך על בדיקות ביתיות לאבחנה של הדבקה ב-HIV. אבחנה ביתית כזו, שאינה מלווה בצוות מוסמך, ויכולה לעיתים להצביע על “תוצאה חיובית כוזבת” (אבחנה של זיהום למרות שהנבדק בריא) יכולה לגרום לפגיעה נפשית וחרדה בקרב הנבדקים, וגם לפגוע בפיקוח ההדוק של משרד הבריאות אודות מספר החולים באיידס במדינת ישראל, והמעקב הרפואי אחריהם.
